מאמרים

גיבורי המאפיה - חלק II

אני בספק אם ראש צוות החדשות דמיין שכשגלעד שליט יצא לחופשי הוא יחליט להציב מגיש חדשות מן המניין ככתב לענייני פפראצי מחוץ לביתו של גלעד. זה פשוט בדיוק מה שהקהל רצה. כך גם עם העולם התחתון והפשע. הקהל התחיל להתעניין, הציבור הפך את דרור אלפרון, נער מבולבל, לגיבור טרגי ממש כמו דמותו של אל פצ'ינו בסנדק, מייקל קורליאונה הנודע. סיפורי זוועות של חיסולים בין מאפיונרים (בהם נהרגים גם חפים מפשע) הפכו לג'יסטבים סביב המדורה או שולחן הקפה. כך בדיוק לא רק שהם גוזלים כספים ופוגעים בביטחון שאנו חשים כשהולכים ברחוב, אלא גם גוזלים יוקרה והכרה ממש כמו זוכי מפעל חיים על קידום השלום.

לטעמי, יש להוקיע תופעה זו במהרה. יש לתת למשטרה לעשות את עבודתה בשקט, בלי יותר מידי באז תקשורתי, ולעבור להתעניין ולהתעסק בדברים יותר חיוביים בחיים, להעריץ אנשים שעושים טובים בעולם ולא לצרוך מידי אישי כמעריצים על חייהם הבזויים של עבריינים, בריונים ורוצחים. כן, באמת ובתמים שאעדיף לקרוא על מעצבת חדרי תינוקות שעושה פלאים בעבודתה במקום על נער שדוקר מתחרה של אביו מחוץ לסטקייה בכדי להגן על כבוד המשפחה. אני מרגיש שהתבלבלנו בגיבורים שלנו, שהתאווה שלנו לאקשן ותופעות מהסרטים מעוורת אותנו במקצת. זה רק אני, אבל זה לא נשמע מן ההגיוני?

חזרה לחלק ראשון